תמחור, איך אני מתמחר את השירות שלי

מגיע לנו יותר?


הרבה יותר
אנחנו כבר כל כך טובים במה שאנחנו עושים
ועשינו
שמגיע לנו הרבה יותר
והמחיר שלנו לא משקף
את השינוי שחוללנו.
באמת?

התשובה היא כן ולא.

התשובה הראשונה- נכון. הנסיון, האינטואיציה , היושרה שנוצרת עם הניסיון, התמורה הפוטנציאלית אכן מצדיקה העלאת מחיר. אך היא גם מחייבת אותנו לראות עוד צד “נעלם”

כמו מי שמולנו יכול להכיל את זה?

ואז המחיר שלנו הוא בבעיה. למה?

כי נניח ואני גאונת הדור והשירות שלי עשה שינויים מטורפים

הרי שישנם לקוחות שזה לא עשה להם שינוי גדול

או ששינוי שהם לא היו מוכנים לו

או שזו היתה חוויה מטורפת עבור הלקוח אבל לא יצא מזה הרבה. לא משנה למה.

התייחסות ראשונה:

אפשר לא להתיחס לזה ולאמר “בעיה שלו”

ואפשר לאמר- “אני בוחר את לקוחותיי ומבין שהתהליך מתאים להם, שזה מבחינת בוחן המציאות לא תמיד אפשרי, גם כאשר “כל התשובות נכונות”

אז מה עושים?

התייחסות שניה:
קודם כל מבינים שהמחיר שלנו כן משתנה.

המחיר לא אותו דבר לכל אדם, ובתכל’ס, תמיד יהיה שוני, גם כאשר אנחנו על אותו תעריף. כי זו דינמיקה של בני אדם, רגשות, נטיית הנפש, חיבור, העצמה משותפת. ואולי כאן המפתח לדילמה.

אולי הבחירה שלנו במחיר, צריכה להיות על פי האמונה הפנימית שלנו וההבנה של נטיית ליבנו אל מול אותו לקוח. ולדעת שאם אני שם, וליבי שם(כי אי אפשר לעבוד ללא רגש) אז המחיר שלי הוא לגמרי המחיר השלם.

ואם יש משהו שמרגיש לי לא לגמרי מתחבר, מענין ומעורר אותי להרתם, אבל לא מדויק, וניתן להרגיש את זה, אז לעשות אחת מהשתיים:

  1. להעביר את העבודה למישהו שאתה סומך עליו ויודע שהוא יהיה יותר מתאים ממך
  2. לשקף ללקוח לפני היציאה לדרך את החששות שלך, הרי בסופו של תהליך, כל זה יהיה כל כך מדויק, גם ברמת ההרגשה וגם ברמת התוצאה. לתחושות שלנו מול לקוחות, למשקל הסגולי הזה, אין מקום ביקום חוץ מלנחות על האדמה מתי שהוא על ציר הזמן. גם אחרי עשרות שנים. זוהי אנרגיה שנשארת כאן.
    האם הלקוח יכול להפגע ובכך ננפץ לו את התדמית שלנו? כן, יש מצב.
    כמה זה גרוע? זה בעיקר לא נעים, אבל אף אחד לא חייב לאהוב אותנו ולהעריץ אותנו, הרי ברור שכל מה שקשור ברגשות היא בבואתו של האדם, ולא משהו שקשור באמת אלינו. שיקוף.
    השאלה הנשאלת לא פעם, אז אני מתנשא? אני עושה כאילו מה שבא לי? התשובה היא שיש גיל שבו הדבר היחיד שניתן לעשות זה רק מה שאנחנו בוחרים בו, כמובן שאם אנחנו בצמיחה מתמדת וגם אם היינו חכמים לראות את השינויים ולהצליח להיבנות מכל מה שעבר עלינו. אז כן, רוב הזמן מומלץ לבחור.

ומה עם התרומה שלי לחברה? ומה עם הרצון שלי לאמר לכל אחד שהוא יכול ולעזור לו?

יש לכך פתרונות רבים שיעשו את הדבר הזה בגדול, הינה כמה:

  1. תרומה חברתית התנדבותית
  2. ללכת יותר רחוק, ולתמוך באנשים חולים, לשמח אותם,לתרום כסף מדי פעם
  3. לקחת אחת לכמה זמן, פרויקט פרו בונו, הרי זה לא סתם קיים, זה עונה בדיוק על המקום של -נתינה אמיתית לבין פשרה בנתינה בחיים שגורמת לנו להרגיש לא טוב.
  4. אחד הדברים שלי באופן אישי עושה טוב, זה יחס מחייך בדרכים, בנהיגה, בתור, באיך שאני עונה לאנשים ברחוב, בסופרמרקט, להוציא את הטוב, לקפוץ על ההזדמנות של שמחת החיים שלי להשפיע. למדתי את זה מהיחסים שלי עם הבת שלי.

אז תמחור הוא לא לאן אני הגעתי בחיים. אלא מהו הערך האמיתי שאני נותן פר אדם. נכון, ברמת ניהול עסק זה אסון מה שאני כותבת, אם יורדים לרזולוציה של בדיקה אמיתית על אנרגיה המתפזרת ללקוחות, מה שכתבתי יהיה נכון אחד לאחד. תבדקו.

שתפו את הפוסט ב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp