להתחיל לעשות

כשהייתי בגן חובה, סיפרה לנו הגננת נעמי סיפור שזיעזע אותי ונחרת בי לשנים רבות.
היום כבר לא היו מספרים לילדים כזה סיפור נורא, אבל אז זה עדיין היה מקובל, ואני זוכרת מה הרגשתי.
הסיפור הלך בערך ככה:
פעם היה איש מאוד חכם שקראו לו חיים,
שקרא המון ספרים, ולכן
כל פעם שרצה לעשות משהו – הוא נמנע ממנו, והיו לו סיבות טובות:
כשרצה לצאת לרוץ, נמנע מכך, כי קרא שריצה גורמת לפציעות בברכיים.
כשהזמינו אותו לפארק שעשועים, נמנע, כי כשחשב על הגובה של הגלגל-הענק לא נראה לו סביר שיעמוד בעומס.
כשהוזמן לטיולים סירב, כי חשש מהסכנות המצויות בנסיעות ארוכות.
כשחברתו רצתה ילדים, דחה את הרעיון, כיוון ששמע הורים מקטרים והבין שזו משימה מאתגרת מדי עבורו. חיים הִרבָּה לחשוב, לדמיין, לחשב עלות מול תועלת, ויום אחד הגיע למסקנה שהחיים מסוכנים מדי –
לכן חיים הפסיק לחיות.
כן, ככה בדיוק הגננת סיימה את הסיפור.
אני זוכרת שהלכתי הביתה את שדרות רוטשילד משינקין, ולא הבנתי את חיים.
אמנם הייתי רק בת חמש, אבל כבר אז לא הבנתי את חיים.
דווקא היום אני יכולה יותר להבין יותר – למה הוא נמנע מכל הפעילויות ה"מסוכנות", לא למה החליט להפסיק לחיות…